פלאפון תקשורת בע"מ נ' וולטר

החלטה

ביום 20/06/2013, ניתנה ההחלטה הבאה, בבקשת המבקש להארכת מועד להגשת התנגדות:

"...כעולה מהחלטתו של רשם ההוצאה לפועל מיום 16/06/2013, ההתנגדות הוגשה באיחור, ועמה גם בקשה להארכת מועד. המועד האחרון להגשת ההתנגדות, בלא להיזקק לארכה, ע"פ ההחלטה הנ"ל, חל ביום 17/05/2013. המשיבה תשיב לבקשה, בתוך 20 ימים. למבקש זכות המענה, בתוך 7 ימים מעת שתימסר לו התשובה. בבוא העת לכך, תהא בנמצא החלטה בבקשה..."

ב-11/11/13, הגיש המבקש, "בקשה למתן החלטה" בבקשתו נשוא הציטוט דלעיל.

בין לבין, נמנע המבקש מלהשיב לתשובת המשיבה, אשר הוגשה עוד ביום 8/7/13, הגם שהחלטה מזכירה לו את זכות המענה, הומצאה לו, עוד ביון 11/7/13.

בקשת המבקש נסמכת בתצהירו מיום 9/6/2013 ובו מוצהר בין היתר, "מעולם לא קיבלתי לידי את טופס האזהרה...אינני מתגורר בכתובת נשוא התיק...מעני ברח' שלמה 142/5 תל-אביב".

לבקשה צורף העתק מהסכם שכירות מיום 11/2/2013, כאשר המושכר בו גר המבקש (השוכר) ברח' שלמה 142 דירה 5 תל-אביב.

תשובת המשיבה מיום 8/7/2013 מביעה התנגדות נחרצת לבקשה ומציינת, (בלוית העתק מאישור המסירה ומתצהיר המוסר) כי האזהרה לחייב נמסרה לידי המבקש ביום 17/4/2013, אולם סירב הוא לחתום על אישור המסירה.

עיון באישור המסירה מגלה, כי אישור המסירה אשר לכתחילה הופק כמיועד למסירה ביד, מציין בדפוס מען האישור חופית ובכתב יד מען ברחוב הגדוד העברי בתל-אביב. מכל מקום, מועד המסירה העולה מאישור המסירה מתאר את יום 17/4/2013 בשעה 18:26, כמבטא את מעמד המסירה.

תצהיר המסירה כולל בין היתר גם עובדות שאין להן זכר באישור המסירה כגון: "...לאחר שאומתו פרטי החייב ו/או המקבל את עובדת מגוריו בכתובת האמורה עם משפחת אליה...מדירה 13".

בנוסף לתצהיר המוסר מיום 23/4/2013 הנזכר לעיל, הוגש תצהיר נוסף שנעשה ביום 8/7/2013 בו מוצהר, כי שוחח השליח עם החייב בטלפון ווידא את כתובתו.

כאמור לעיל, לא הוגשה תשובת המבקש לתשובת המשיבה.

עיון בהתנגדות עצמה מגלה, כי המבקש בן 77, הוא ניצול שואה אשר רכש מהמשיבה 4 מכשירי אייפון, קיבל ממנה במתנה טלפון מסוני וגלישה באינטרנט באמצעות מודם.

בתצהיר הסומך את ההתנגדות מוצהר, כי את המכשירים רכש עבור עמותה הפועלת לסייע לעובדים זרים, כי לאחר 21 חודש ממועד הרכישה חדל אחד מן הטלפונים לעבוד שכן מסך הטלפון הציג הודעת "גנוב" ולא ניתן היה להשתמש בו. פנייה אל מרכז השירות לא הועילה ושם הפנו את המבקש למשטרה.

ביום 9/2/2012 אכן הגיש המבקש תלונה במשטרה (נספח א לתצהירו) לאחר מכן הוסכם (סעיף 6 לתצהיר) כי עד לסיום כולל של חקירת המשטרה לא יחויב.

בסמוך למאי 2012 "כפי הנראה" חזרה בה המשיבה מהסכמתה והחלה לשלוח חשבוניות לתשלום.

עוד מצהיר המבקש, כי בשלב מסוים "הודיעה לו המשיבה כי אינה רואה בו עוד לקוח, לאחריה פנה אל המשיבה ונפגש עם נציגה, כמו גם עם ב"כ המשיבה ביום 5/12/2011 וסוכם בין הצדדים כי בשלב ראשון ישלם המבקש 5,116 ₪ ולגבי יתרת דרישת התשלום תבדוק המשיבה את טענותיו בשים לב לתלונה שהוגשה במשטרה וליתר האמור שם.

פגישה נוספת לאחר אותה פגישה הגם שביקש המבקש לקיימה לא התקיימה בשל סירוב המשיבה.

לאחר שעיינתי במכלול הכתבים דומני, כי יהיה זה נכון להכריע בבקשה להארכת מועד לאחר דיון במעמד המבקש והמצהיר (השליח של המשיבה) שכן תצהירי השניים אינם מתיישבים זה עם זה.

הצדדים מוזמנים לדיון בבקשה להארכת מועד, אולם, יערכו גם לדיון בהתנגדות, אם תקובל הבקשה בתום הדיון.